על כל אב יהודי בישראל חלים החוקים הכתובים בדיני ישראל, בין היתר נקבע כי לאחר גירושין על האב מוטלת חובת מזונות. דמי המזונות משולמים עד שהילד מגיע לגיל 18 ואילו החל מגיל 18 ועד לסיום תקופת השירות בצבא ימשיך האב לשלם שליש מגובה דמי המזונות. לפי דיני ישראל עד גיל 6 על האב מוטלת כל חובת התשלום ואילו מגיל 6 ואילך האם נדרשת להשתתף בתשלום.
דמי מזונות ילדים נחלקים לשניים:
צרכים הכרחיים- צרכים בסיסיים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים. דמי המזונות הללו הינם 1200 ש"ח בחודש והם תקפים לכל אב בישראל ללא קשר לרמת הכנסתו. הצרכים ההכרחיים כוללים מזון, ביגוד והנעלה והם מוטלים אך ורק על האב. מלבד המזון והביגוד יכולים להתווסף לרשימה גם הוצאות על טיפולים רפואיים הנחשבים גם הם כהכרחיים.
צרכים נוספים- תחת צרכים אלו נכנסים הוצאות בתחום החינוך, צעצועים, חופשות, חוגים ועוד. הצרכים הנוספים נקבעים לפי צרכיו של הילד שהרי לגילאים שונים יש צרכים שונים ולילדים שונים יש הוצאות שונות. החיוב על צרכים אלו יכול להיעשות לפי חלוקה שונה או לפי יחס הכנסותיהם של האב והאם כאשר הנטייה היא תשלום גבוה יותר מצד האב מפני שהאם היא זו שמקבלת לרוב משמורת ומטפלת בילדים על בסיס קבוע.
הסוגיה העיקרית בכל תביעות הגירושין היא מה גובה דמי המזונות אותם יש לשלם כאשר התשלום שייקבע ישפיע על רמת החיים של האישה והילדים וכן על האפשרויות הכלכליות של האב.. גובה דמי המזונות נקבע לפי בית הדין אליו הוגשה תביעת הגירושין- בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני נוטה לפסוק סכומי מזונות נמוכים מהנקבע בבית המשפט ולכן במרבית מקרי הגירושין כל אחד מהצדדים ימהר לקבוע הסכם גירושין בבית הדין אשר יפסוק בצורה הטובה ביותר עבורו.
בקביעת גובה המזונות בית המשפט מתחשב בצרכים ההכרחיים והנוספים של הילד, בגיל הילד ובריאותו, בכושר ההשתכרות של האב וברמת השתכרותו בפועל וכן ברמת ההשתכרות של האם. כמו כן מתחשב בית המשפט ברמת החיים של המשפחה כאשר ילד שהורגל לרמת חיים גבוהה יקבל מזונות גבוהים יותר מאשר ילד למשפחה קשת יום.
